פס"ד בעניין חתימת ערבות לחברה בע"מ ללא הגבלת סכום

1.         בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: " הבנק") הגיש תביעה כספית בסד"מ נגד נופדן בע"מ (להלן: " החברה"), שניהלה חשבון בבנק ונגד מי שחתמו כערבים ללא הגבלת סכום להבטחת חוב החברה לבנק, ניק אשר דלויה (להלן: " דלויה") וסופיוב עמנואל (להלן: " הנתבע").

            החברה ודלויה לא הגישו בקשת רשות להגן וניתן נגד כל אחד מהם פסק דין בהעדר הגנה.

            הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן וניתנה לו רשות להתגונן מוגבלת לטענות הבאות:

א.                  הנתבע חתם על כתב הערבות בעת שהיה " ערב יחיד" כהגדרתו ב סע' 19 לחוק הערבות תשכ"ז 1967 (להלן: " חוק הערבות"). כיוון שכתב הערבות, עליו בוססה התביעה, אינו נוקב בסכום קצוב, לנוכח הוראות סע' 21(ב) לחוק הערבות מופטר הנתבע מערבותו.

ב.                   חתימתו של הנתבע על כתב הערבות נעשתה אך ורק כדי להבטיח את סילוק יתרת החוב בחשבון בסך 70,000 ש"ח נכון ליום החתימה על כתב הערבות, למקרה, שהשקים הדחויים שהיו מופקדים בחשבון ויועדו לסילוק החוב, יחוללו. לא נאמר לו שהוא חותם על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום ומעולם לא הסכים לחתום על כתב ערבות כזה. חתימתו נעשתה בהיסח הדעת ותוך הטעיה מצד הבנק, שהציג בפניו מצג, שמדובר באקט פורמאלי בלבד, הדרוש לשם שחרורו מאחריות לחשבון והעברת אחריות בלעדית בחשבון לנתבע 2.

הרחבת חזית

2.         עובר לשמיעת ההוכחות הצהירו שני הצדדים כאחד, כי הם מתנגדים להרחבת חזית וכי מוסכם עליהם, שאם תגבינה עדויות, שיהא בהן משום הרחבת חזית, לא יכשיר הדבר את הרחבת החזית.

למרות זאת, שני הצדדים כאחד ניסו להרחיב חזית: הנתבע ניסה לבסס טענת הגנה, לגביה לא ניתנה לו רשות להתגונן, והיא הטענה, שמסגרת האשראי של החברה הועמדה על 50,000 ש"ח בלבד וכי הוא לא הסכים ולא ידע שינתן בחשבון אשראי מעבר לכך, ואילו הבנק ניסה לבסס חבותו של הנתבע כערב גם בהסתמך על כתב ערבות קודם, עליו חתם הנתבע בשנת 1996, כאשר טענתו היא, שהנתבע מעולם לא הודיע או ביקש את ביטול ערבותו זו.

מתעלמת אני מטענות אלה, שיש בהן משום הרחבת חזית. להלן אתייחס לטענות לגביהן ניתנה לנתבע רשות להתגונן.

הטענה, שהנתבע פטור מערבותו, שכן חתם על כתב ערבות בלתי מוגבל בסכום בהיותו ערב יחיד

3.         סע' 21 (ב) לחוק הערבות התשכ"ז-1967 (להלן: " חוק הערבות") קובע:

" לא נקוב בחוזה הערבות סכום קצוב - פטור ערב יחיד מערבותו."

סע' 19 לחוק הערבות מגדיר " ערב יחיד" כך -

" 'ערב יחיד' — מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד; לענין זה, 'בעל ענין בתאגיד' — כהגדרת 'בעל ענין' בתאגיד, בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968"

"בעל עניין" כהגדרתו ב סע' 1 לחוק ניירות ערך התשכ"ח (להלן: " חוק ניירות ערך") הינו:

"(1)  מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד או מכוח ההצבעה בו, מי שרשאי למנות דירקטור אחד או יותר מהדירקטורים של התאגיד או את מנהלו הכללי, מי שמכהן כדירקטור של התאגיד או כמנהלו הכללי, או תאגיד שאדם כאמור מחזיק עשרים וחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק שלו, או מכוח ההצבעה בו, או רשאי למנות עשרים וחמישה אחוזים או יותר מהדירקטורים שלו..."

                לטענת הנתבע, כאשר חתם על כתב הערבות נשוא תביעה זו לא היה " בעל עניין" בחברה כהגדרתו ב חוק הערבות וב חוק ניירות ערך.

אין מחלוקת בין הצדדים, שמאז 1996 ועד 2001 היה הנתבע " בעל עניין בחברה". לגרסת הנתבע בשנת 2000 החל לנהל מו"מ עם דלויה לרכישת החברה ובמסגרת מו"מ זה  מונה דלויה בשנת 2000 כמנכ"ל החברה. באוקטובר 2001, מכר והעביר הנתבע את כל מניות החברה, שהיו בבעלותו לדלויה (בבעלותו היו 99 מניות ובבעלות בנו אברהם הייתה מניה אחת, מניה זו גם היא הועברה לדלויה), כך שמאותו מועד לא היה הנתבע יותר " בעל עניין" בחברה.

לסיוע לגרסתו הציג הנתבע את המסמכים הבאים: